<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"י ח"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
טלית שמונח' חציה על גב קרקע וחציה על גבי עמוד גבוה לכל הפחות שלשה טפחים אם הניח ראש הא' המונח על העמוד ונפל על הקרקע קנה מאחר שראש האחד בידו והב' היה מוגבה מכחו מן הקרקע ג' טפחים ויש אומר דלא קנה אלא אם כן כשנתקה שלא נגעה על הארץ בסמוך לקרקע ג' טפחים כגון שעמד במקום גבוה או שהטלית קצר אבל אם יגיע ראש השני לקרקע בהנתקו לא קנה כי דין הגבהה מלמטה למעלה וזו היא בהפך ויש מי שכתב דקנה מאחר שתופס. ואם לא נתקו מעל העמוד אלא שהגביה ראש שעל הקרקע ובא אח' והגביה ראש שעל העמוד יחלוקו אף על פי שהיה יכול לנתקו מציעא.
<h2>דף י.</h2>
ד' אמות של אדם קונות לו במציאה ובמתנה ובמקח וממכ' בשדה דעלמא או בסימטא או בצדי רשות הרבים דלא דחקי ביה רבי' ואין צריך אמירה אבל ברשות הרבים דדחקי ביה רבים או בשדה לא. ואף על גב דלא תקנו ד' אמות אלא במציאה כתבו המפרשים כי ה"ה במתנה ובמקח ובממכר. וכתב הרשב"א ולוקח לא קני בהו אלא במשיכה או בהגבהה אבל אם קדם הקונה ואחר כך נטלו לו בתוך ד' אמותיו בכי הא הוא דקנה מציעא. משוך קופה זו לקנות כלים שבתוכה קנה כי משיכת קופה וכלים שוה ולא דמי למשוך בהמה לקנות כלים שעליה מציעא.
<h2>דף מד.</h2>
נתן מעות ולא משך מקבל מי שפרע ודבר תורה מעות קונות ותקינו משיכה כדי שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה ואם היתה בעלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין הלוקח יכול לחזור בו ואם נאנסו הפסיד לוקח ודוקא כשהלוקח דר בבית תחתיו אבל אם שכר לוקח בית בפני עצמו למוכר יכול לחזור בו לוקח ואם נאנסו למוכר והרמב"ם ז"ל כתב שאפי' שכר לו בית בפני עצמו שיכול לחזור בו. וכתבו המפרשי' וכן אם היתה עלייה של מוכר מושכרת ללוקח ומוכר דר תחתיו בבית כי אם יפול דליקה בעליית חבירו יבא להציל בעבור שהוא דר תחתיו מציעא. כל כמה דלא משכיה לוקח לזביני אף על גב דנתן מעות אי איתניס המקח למוכר איתניס ויכול לוקח לומר תן לי מעותי או תן לי מקחי כך כתב רב אלפס והרמב"ם ורב זרחיה כתב דלא קאי ברשות מוכר או לענין יוקרא וזולא או כשהי' יכול להציל ולא הציל אבל נשרפו וטרח ולא היה יכול להציל ולא חזר בו לוקח עד שנאנסו הפסיד לוקח מעותיו וכן כתב רש"י וראשון עיקר. ואם נתקיים המקח לגמרי והרי המכר ברשות הוא עליו שומר חנם מציעא. כל מי שקונה שום דבר צריך ליתן מעות מיד ופרש"י משמשך המקח דינו ליתן המעות מיד כך מוכח במציעא.
